יום שבת, 26 באוקטובר 2013

עוגיות שיבולת שועל פשוטות וטעימות

יש לי וידוי. 
אני גרה בדירה ללא תנור. כן כן. המצב קשה מנשוא. איך אין לי תנור? כאילו, יש לי טוסטר אובן, וניתן לאפות בו, וכבר עשיתי זאת יותר מפעם אחת בעבר.. אבל בכל זאת. תנור!  יש לי מטחבון [כן, מטבחון, אפילו לא יכולה לקרוא לו "מטבח"] כל כך קטנטן, שאין סיכוי שתנור יכנס שם.
אז ככה אני חיה. ללא תנור.
האמת, יש המון מתנדבים מבין החברים שלי שמציעים לי להשתמש בתנור שלהם. חמודים. [או שמא הם חומדים את התוצרים? הו וול, זה גם ככה הולך אליהם בכל מקרה :) ]



אבל בכל זאת, רוב מה שאני אופה, אני אופה אצל ההורים. ששם גם נמצאת מצלמת הקאנון EOS 550D המהממת שלי. 

אבל אני בדירה, ולא אצל ההורים, וממש רציתי לאפות, כי לא עשיתי את זה כבר די הרבה זמן. אז אמרתי "טוב נו, שיהיה טוסטר אובן".

וכאן מגיע הוידוי השני- אם נחבר את שני המשפטים שנאמרו קודם- מצד אחד אני בדירה, מצד שני המצלמה בבית של ההורים- המסקנה המתבקשת- התמונות צולמו בפלאפון...  [למרות שכבר עשיתי זאת בבלוג כאן וכאן].

כן.. אז רציתי לאפות עוגיות [כי ממש קל לחלק עוגיות :P]. ורציתי שיהיה בהן שיבולת שועל. למעט שיבולת השועל, שהייתי צריכה לקנות, ערבבתי מצרכים בסיסיים שיש בכל בית [כן, שוקולד לבן ומריר אלו מצרכים בסיסיים בכל בית!] ויצאו לי עוגיות. [קסם!]

תמונה לא סקסית :(

עכשיו, בואו נדבר על הכשל הכי גדול של לאפות בטוסטר אובן- גודל התבנית. נכנסו לי בה כל פעם רק12 עוגיות. 
ויצאו לי 47 עוגיות. אם הצלחתם לחשב- זה אומר 4 סיבובים של אפיה. מזל שכל פעם זה רק 12 דקות.

גושי בלילה לפני אפיה. רק 12 כאלה בתבנית

דבר נוסף, העוגיות האלה מתפשטות ממש הרבה. אז התחלתי מכמות מסויימת של בלילה, ואחרי הבאטצ' הראשון, שראיתי שחלק מהעוגיות התחברו אחת לשניה, הקטנתי קצת את הכמות ועקב כך את גודל העוגיות. [אה הא, עכשיו אתם חושבים- מזל שזה רק 12 עוגיות בבאטצ' הראשון!] האמת- אני יותר אוהבת את העוגיות הקטנות. זה הרבה יותר נחמד.

משמאל- עוגיה מהבאצ' הראשון. מימין- עוגיה מהבאצ' השני
טוב, אז המתכון לא נלקח משום מקום [אלא מראשי- יאיי! :) ], ומתקבלות ממנו בין 40-50 עוגיות- כתלות בגודל העוגיה.

ראיתם את הראנר המגניב שלי?

חומרים:
100 גר' חמאה [רכה]
3/4 כוס סוכר
1 ביצה
3/4 כוס קמח
1 כוס שיבולת שועל דקה [כזו אינסטנט, להכנה מהירה, לא העבה]
חצי כפית אבקת אפיה
חצי כפית סודה לשתיה
חצי כפית קינמון
50 גר' שוקולד מריר
50 גר' שוקולד לבן



אז מה עושים בעצם?
מערבבים חמאה רכה [טמפ' חדר] עם הסוכר. מוסיפים את הביצה ומערבבים. 
מוסיפים את החומרים היבשים- קמח, אבקת אפיה, סודה לשתיה, קינמון ושיבולת שועל דקה ומערבבים עד לבלילה אחידה.
קוצצים את השוקולד המריר והלבן [או שמשתמשים בשוקולד צ'יפס], מוסיפים לבלילה ומערבבים.
מעבירים גושי בלילה לתבנית ע"י שימוש בשתי כפיות [או כף גלידה קפיצית לרציניים שביניכם] במרווחים יחסית גדולים- העוגיות מתפשטות!
אופים בתנור שחומם מראש ל180 מעלות צלזיוס ל12 דקות- עד שהעוגיות מזהיבות בשוליים.

הערות:
לאחר 12 דקות, שהעוגיות יוצאות מהתנור, הן נראות קצת רכות. אבל שהן מתקררות הן הופכות להיות קריספיות ונהדרות.
ניתן לשנות את התוספות לעוגיות לפי רצונכם האישי. 
בנוגע לסוכר- אני השתמשתי בסוכר לבן, כי זה מה שהיה לי בבית. אבל אם היה לי הייתי משתמשת בסוכר חום, או חצי חום חצי לבן.



יום שישי, 11 באוקטובר 2013

פרלינים

הכל התחיל מברלין. לא לא, אני לא מהגרת לשם או משהו. עדיין. אולי אחרי הדוקטורט- בריחת מוחות זה נושא לוהט עכשיו. 

נסיון ראשון להכנת פרלינים
חזרתי מברלין לפני שבוע וחצי. זה היה מסע קולינרי לחלוטין. חיפוש אחר בירה טובה ואוכל גרמני מילאו את רוב ימינו שם.
באחד ממרכזי הקניות הגדולים נתקלתי בממרח אגוזי מקדמיה. היו שם כל מיני- אחד עשוי רק אגוזי מקדמיה, השני עם שוקולד חלב והשלישי עם שוקולד מריר. [נראה לי, זה היה כתוב בגרמנית..]. אז לאחר התלבטויות בחרתי את זה עם שוקולד החלב [שוב, נראה לי..], והחלטתי שהוא ישמש אותי להכנת פרלינים!

ממרח אגוזי מקדמיה. נהדר.
יש לציין שמעולם לא הכנתי פרלינים. או טימפררתי שוקולד. אבל העקרונות מוכרים לי [כי אני צופה באלפי תוכניות בישול עם אבא]. ובנוסף עשיתי תחקיר מעמיק [באינטרנט] שלא היה מבייש עבודת סמינריון. 

למה בכלל צריך לטמפרר את השוקולד אתם שואלים? אה הא! שאלה מצוינת. מטמפררים את השוקולד כדי שחמאת הקקאו תתגבש כולה באותה צורה לגבישים מאוד ספציפיים שגורמים לכך שהשוקולד יהיה מבריק ופציח [כן, זו מילה], ושלא יתקבלו עליו הסימונים הלבנים האלה שרואים לפעמים על שוקולד.

יש שני סוגי טמפרור [או טמפרינג]- טמפרור על שיש וטמפרור בהזרעה. בשני המקרים מחממים את השוקולד לטמפ' מסויימת כדי לשבור את כל הגבישים, ואז מקררים כדי להביא להווצרות הגבישים הנכונים.


אני השתמשתי בשיטת ההזרעה. בערך. בשיטה הזו מחממים כשני שליש מכמות השוקולד לכ50 מעלות צלזיוס. לאחר החימום מוסיפים את שליש השוקולד ומערבבים עד שמגיעים לטמפ' של כ-32 מעלות צלזיוס.
למה רשמתי שעשיתי בערך? כי אין לי מדחום. אז אני לא יודעת את הטמפרטורות המדויקות בהן השוקולד שלי היה. וחבל. אם יש לכם מדחום אני מעודדת אתכם להשתמש בו! אל תלמדו ממני.
בחרתי להכין שני מילויים לפרלינים שלי. הראשון- קרם אגוזי המקדמיה, יחד עם אגוזי מקדמיה קצוצים.

אגוזי מקדמיה קצוצים

השני- שוקולד לבן עם פקאנים סיניים.

פקאנים סיניים קצוצים

את הפרלינים ניתן להכין בתבניות פוליקרבונט- שהן הדבר המקצועי והאמיתי להכין איתו פרלינים. אני הכנתי בתבניות סיליקון. כי זה מה שהיה לי בבית. וגם זה בסדר. רק שקשה יותר להסתדר איתן, בעיקר בשלב הוצאת השוקולד, מכיוון שהן גמישות יותר ולא קשיחות כמו הפוליקרבונט. בנוסף, יש האומרים שתבניות הפוליקרבונט עוזרות ליצירת הגוון המבריק של הפרלינים.
**התירוץ שלי- פעם ראשונה שאני מכינה פרלינים.. קודם נראה איך זה הולך לפני שנשקיע בתבניות :) [ואכן מדובר בהשקעה]**


אני אוהבת שוקולד, אבל אני חייבת להודות- זה עסק מלכלך. ממש השתדלתי לשמור את חתיכת השיש שהוקצתה לי נקיה. זה לא ממש הצליח. אבל זה הצליח יותר מלשמור את עצמי מלא להתמלא בשוקולד. 

טעות שעשיתי [חייבים להודות בטעויות, כי מטעויות לומדים]- בתבנית הראשונה, שהייתה עם ממרח אגוזי המקדמיה, לא דפקתי את התבנית על השיש לאחר ששמתי את השוקולד בשקעים.. כך שיצא שהיו לי בועות ולא הגיע שוקולד לכל המקומות בשקעים. אז זכרו ילדים- תמיד דפקו את התבנית על השיש! לא באלימות. אני לא מעודדת אלימות. בדר"כ. 

פרלינים עם בועות וחורים. לא מאוד סקסיים, אבל עושים נעים בבטן

אז כן. להכין פרלינים זה ממש השקעה [עכשיו אני מבינה למה 7 חתיכות של גודייבה עלו לי עשר יורו]. אבל זה כייף. וזה טעים. וזה שוקולד. ואפשר להכין כל כך הרבה מילויים מגוונים ומקוריים! תתפרעו :)

פרלין עליון- שוקולד לבן ופקאן סיני. פרלין תחתון- ממרח מקדמיה ואגוזי מקדמיה קצוצים

להכנת הפרלינים:
300 גר' שוקולד מריר איכותי [עם אחוזי קקאו גבוהים, אני השתמשתי ב60%]

למילוי המקדמיה:
כ- 40 גר' אגוזי מקדמיה לא קלויים
כ-3 כפות ממרח אגוזי מקדמיה [אם אין, אפשר עם כל ממרח אחר.. אל תגידו שאמרתי- אבל נראה לי שנוטלה ואוגוזי לוז יכול לעבוד נפלא]

למילוי השוקולד לבן:
40 גר' פקאן סיני
100 גר' שוקולד לבן


אז מה עושים בעצם?
מחממים 200 גר' שוקולד מריר במיקרו, בפולסים של 30 שניות, עד להגעה לטמפ' של כ- 50 מעלות צלזיוס
מוסיפים את 100 הגר' הנותרים [יותר קל אם הם קצוצים גס לחתיכות] ומערבבים עד להגעה ל- 32 מעלות צלזיוס.
ממלאים את השקעים, דופקים את התבנית מס' פעמים על השיש על מנת להוציא בועות ושהשוקולד יגיע לרוב האזורים בשקע [כי לרוב השקעים הם בכל מיני צורות שונות ומושונות]. 
הופכים את התבנית מעל קערת השוקולד ודופקים עליה כמה פעמים להוצאת כל השוקולד מלבד שכבה דקה שמצפה את השקעים. מורידים שאריות שוקולד מהתבנית [שוקולד שנשאר סביב השקעים] בעזרת קלף או פלטה.
מכניסים למקרר או למקפיא [אני הכנסתי למקפיא לכחצי שעה].

מכינים את המילויים:
קוצצים את האגוזים. לא דק מידי. שעדין יהיה ניתן להרגיש את האגוז.
מוסיפים את ממרח האגוזים, או שוקולד לבן שהומס בבן מארי ומערבבים.

מוציאים את התבנית מהמקפיא וממלאים את השקעים כמעט עד הסוף במילוי.
מחזירים למקפיא לחצי שעה.

בשלב האחרון צריך לשים את שכבת השוקולד התחתונה. רוב הסיכויים שבשלב זה השוקולד הספיק להתקרר. אז מחממים במיקרו בפולסים קצרים עד שחוזרים לטמפ' של 32 מעלות.
מוציאים את התבניות מהמקפיא ויוצקים את השוקולד מעל. מורחים היטב כדי לצפות את כל השקעים. מורידים שאריות שוקולד מהתבנית בעזרת קלף או פלטה.
מחזירים למקפיא לחצי שעה.

מוציאים את הפרלינים מהתבניות ואוכלים בהנאה.

יום שבת, 5 באוקטובר 2013

ריבת אתרוגים של אמא

כל שנה, לקראת סוף חגי תשרי אני מתחילה להציק לאמא על זה שאני מאוד מקווה שהיא הולכת להכין ריבת אתרוגים השנה.




כל שנה.

ריבת אתרוגים.

מעולה.

האמת.. זה לא בדיוק ריבה.. זה חצי ריבה, חצי אתרוגים מסוכרים. אבל זה ממש טעים. הניחוחות האתרוגיים [לא סתם הוא המין הכי שווה בארבעת המינים] עם מתקתקות של סירופ הסוכר... זה פשוט זה.

אפשר לשים את זה על פרוסת לחם [עם חמאה או בלי.. תלוי בספירת הקלוריות שלכם]. אני פשוט אוכלת את זה ככה, עם מזלג. במיוחד שזה עוד חמים ישר מהסיר.




אז הנה המתכון, היישר מאמא [תודה :)]

מצרכים:
1 ק"ג אתרוגים
1 ק"ג סוכר
מיץ מלימון אחד
כוס מים
5-6 כפות מלח

מה עושים בעצם?

חותכים את האתרוגים לשניים ומוציאים את הזרעים. פורסים דק דק דק את האתרוגים בעזרת מנדולינה.
את פרוסות האתרוגים משרים במהלך 3-4 ימים במים עם כף מלח, כאשר כל יום מחליפים את המים.
לאחר ההשריה מרתיחים את האתרוגים במים עם כף מלח 3 פעמים. [גם פה מחליפים את המים בין כל הרתחה]
כל זה על מנת להוציא את המרירות מהאתרוגים.
את הקליפות שעברו את מסע הייסורים להוצאת המרירות מבשלים עם כוס מים, מיץ מלימון אחד ו1 ק"ג סוכר [ועם הזרעים שהוצאנו מקודם, שמוציאים בסוף הבישול, מכיוון שהם מוציאים פקטין במהלך הבישול] בין שעה- שעה וחצי עד שהקליפות שקופות, דביקות ומבריקות.